1944 - הסטודיה מציגה: "...הסטודיה מציגה: "בגדי המלך החדשים"1944 - הסטודיה מציגה: "בגדי המלך החדשים"קרא עוד
חזרהעריכה
פרטים (11)
הזמנה להצגה
דגם של התפאורה שיצר אריה פק...
ההצגה בתפאורה דמוית ספר...
ההצגה בתפאורה דמוית ספר...
משה בן-אברהם (יבה)
עדה גרין
אהרון קוהל ומשה (יבה) בן-אברהם...
בגדי המלך החדשים
הסטודיה הדרמטית בנען מתכוננת לפרוע את חובה ולהציג בימים הקרובים את ההצגה "בגדי המלך", מעובד על פי סיפורו של של אנדרסן – שי לילדי נען.
(מתוך "לחברים" 29.12.1944)
"בגדי המלך החדשים" בנען
מתוך "דבר" 18.1.1945
כולנו זוכרים את האגדה הנחמדה הזאת, רבת-הקסם והדמיון, לגלוג נעים על מלך טפש בארץ מוזרה. הלא היא האגדה של אנדרסן. מעשה במלך שהיה חומד בגדים הרבה, והם היו לו לתוכן חייו ולענין חייו, ובגללם הזניח את מדינתו ואת תושביה, עד בוא שני נוכלים שבמעשה מרמה נועז פקחו את עיני המלך ואת עיני נתיניו. כדאי לקרוא שנית את האגדה הזאת. אני קראתי אותה פעמים רבות. כי לא סיפור בדים נאה בלבד היא האגדה הזאת, אלא גם סיפור שהרבה יש ללמוד ממנו. ובראש וראשונה: להוקיר אדם לפי ערכו ולא לפי בגדיו.
את האגדה הזאת העלה על הבמה החבר המדריך את האולפן הדרמטי של קיבוץ נען.
נען זו, שרבים מכם ודאי רק את שמעה שמעו, הלא היא מקום התישבות ראשון של הסתדרות הנוער העובד – שוכנת לא רחוק מן המושבה רחובות, ובה כ-650 נפש. אנשי עמל העסוקים בכל מלאכה בחצר, ובסדנה ובשדה. גם החברים והחברות המשתתפות בלהקה הדרמתית עובדים – מי בטיפול ילדים ומי במסגריה, מי בבנין ומי ברפת, ובערב הם מתאספים ורוקמים יחד עם מדריכים מסכה אמנותית של תיאטרון צעיר. והחבר יודע נגן, ויודע לחבר ניגון, עוזר להם בחיבור מנגינות ואם אחת החברות תופרת את הבגדים, והחברים אשר כשרון ציור להם (בנען – מספרם שנים) מציירים את התפאורות ועוד חבר אחד, חשמלאי, מקרין שלל אורות על הבמה והכל לובש חיים.
כשעלה המסך ראינו תמונה חיה דוממת. תמונה עשויה בטעם ובכשרון, עד שנדמה היה לצופה כי לפניו תמונה מוגדלת של אחד מאמני הולאנד או בלגיה. כמה אנשים, שונים מאתנו במראה פניהם ובתלבשתם, בני ארץ רחוקה, אך ניכר בהם כי מפשוטי העם הם, מסובים ליד שולחן. אין מלה בפיהם. על הבמה הסתובב ה"צייר" וסיפר כי זה עתה השלים את מלאכת ציור התמונה שלפנינו, על פי האגדה במלך החובב בגדים. אז הופיעו שני עוברי אורח, תרמיליהם על כתפיהם וחזותם כשל נכרים הבאים למקום חדש. הם שאלו לפשר עצבותם של אנשי ה"תמונה", ואלה ענו כי מלכם מכביד עליהם בנטל מסים רבים לקנות לו בגדים חדשים. נתמעטה עבודתם של בעלי המלאכה. אין חשוב במדינה אלא החייט, אז נדברים שני הפוחזים ומחליטים דבר.
הבמאי השכיל לחלק את הבמה לשלושה תאים. בתא האחד אנשי העם, המשמיעים מדי פעם את דעתם על המתהוה על הבמה. בתווך תא קטן ובו מופיע המלך עם נעריו – מלוויו ושריו. ובתא השלישי, מימינו של הצופה, עושים שני הבחורים המשימים עצמם חייטים, את מלאכת תרמיתם.
הם הודיעו למלך כי יש בידם לתפור לו בגדים אשר כמוהם לא נעשו עדיין, ותכונה מיוחדת להם: החכם יראם והטפש לא יראם, בעזרת הבגדים האלה יוכל המלך להיוכח על נקלה מי חכם בשריו ומי טיפש ואינו ראוי לתפקידו. המלך נותן להם את החדר והם יושבים שם, טרודים מאוד, גוזרים, מודדים, תופרים וכל זה באויר, בלי אריג, בלי בד, בלי חוטים.
ובכן, הלא תזכרו, בא שר אחד של המלך ובא שר שני, ושניהם אינם רואים מאומה, החייטים צועקים אל זה: "הזהר, דרכת על השרוול" ולזה: "על המעיל עלית". השרים מוכי תמהון. נבוכים מאוד. אך עושים שקר בנפשם מחרדתם על כבודם ואומרים "רואים אנחנו".
המלך בא. נכנס לפנים הבמה. אנחנו איננו רואים אותו. אנו רק יודעים כי שם "מלבישים" אותו. והוא יוצא – בתחתונים ובגופיה. מסכן מאוד, רועד מבולבל, פניו מטופשים, אינו יודע מה יעשה בידיו וברגליו. והשרים הולכים אחריו ומשבחים את בגדיו החדשים אשר אין כמותם.
אז נפתח אשנב קטן, בקומה שניה, וילד שואל בקול רך מתפנק: "מדוע המלך רק בתחתונים?". משתדלים להשתיק אותו, לכנותו בשם טיפש, אך לבסוף בושים כולם על סכלותם הם, כי נלכדו במרמה. והמלך מיטיב דרכו. הוא נוכח כי לא הבגדים עיקר, וכי אין אדם צריך לחזור כתוכי על דברי אחרים ולשים עצמו חכם יותר ממה שהוא באמת.
אני רק סיפור ידוע לכם סיפרתי. אולם כדאי לראות את ההצגה. אינה דומה שמיעה לראיה. כשאנו קוראים סיפור או שיר, אנו מתארים לנו בדמיוננו כל פרט שעליו מסופר: גן, עיר, ארמון, עץ, בית ועוד ועוד. דמיוננו הופך את המלים המתות עולם חי. תיאטרון טוב עוזר לדמיון. הוא מגיש לנו את הסיפור בצורה חיה. החבר גדעון אוקו, במאי ההצגה הזאת, הצליח לקרב אלינו את האגדה של אנדרסן. לכן עקבו ילדי נען (גם המבוגרים) בהצגת הבכורה, בליל-שבת, בענין ובערות אחרי השתלשלות המחזה הקטן. לכן רעם הצחוק כל פעם שנאמר דבר היתול. וגם מאות ילדי גבעת ברנר וחולדה אשר באו להצגה השניה בשבת לפנות ערב, נהנו מאוד.
מטעמי חסכון אין המשק מסכים כי ההצגה תוצג לילדים בכל הארץ. קשה להוציא אנשים מענפי העבודה השונים ולטלטלם. גם העברת התפאורות כרוכה בהוצאות. אולם כדאית היא שעה של קורת רוח מאלפת לילדי ישראל שיטרחו למענה. הח' גדעון אומר כי הגיש את ההצגה כשי חנוכה מאוחר לילדי נען.
בגדי המלך החדשים
הסטודיה הדרמטית בנען מתכוננת לפרוע את חובה ולהציג בימים הקרובים את ההצגה "בגדי המלך",
מעובד על פי סיפורו של של אנדרסן – שי לילדי נען.
(מתוך "לחברים" 29.12.1944)
"בגדי המלך החדשים" בנען
מתוך "דבר" 18.1.1945
כולנו זוכרים את האגדה הנחמדה הזאת, רבת-הקסם והדמיון, לגלוג נעים על מלך טפש בארץ מוזרה. הלא היא האגדה של אנדרסן. מעשה במלך שהיה חומד בגדים הרבה, והם היו לו לתוכן חייו ולענין חייו, ובגללם הזניח את מדינתו ואת תושביה, עד בוא שני נוכלים שבמעשה מרמה נועז פקחו את עיני המלך ואת עיני נתיניו. כדאי לקרוא שנית את האגדה הזאת. אני קראתי אותה פעמים רבות. כי לא סיפור בדים נאה בלבד היא האגדה הזאת, אלא גם סיפור שהרבה יש ללמוד ממנו. ובראש וראשונה: להוקיר אדם לפי ערכו ולא לפי בגדיו.
את האגדה הזאת העלה על הבמה החבר המדריך את האולפן הדרמטי של קיבוץ נען.
נען זו, שרבים מכם ודאי רק את שמעה שמעו, הלא היא מקום התישבות ראשון של הסתדרות הנוער העובד – שוכנת לא רחוק מן המושבה רחובות, ובה כ-650 נפש. אנשי עמל העסוקים בכל מלאכה בחצר, ובסדנה ובשדה. גם החברים והחברות המשתתפות בלהקה הדרמתית עובדים – מי בטיפול ילדים ומי במסגריה, מי בבנין ומי ברפת, ובערב הם מתאספים ורוקמים יחד עם מדריכים מסכה אמנותית של תיאטרון צעיר. והחבר יודע נגן, ויודע לחבר ניגון, עוזר להם בחיבור מנגינות ואם אחת החברות תופרת את הבגדים, והחברים אשר כשרון ציור להם (בנען – מספרם שנים) מציירים את התפאורות ועוד חבר אחד, חשמלאי, מקרין שלל אורות על הבמה והכל לובש חיים.
כשעלה המסך ראינו תמונה חיה דוממת. תמונה עשויה בטעם ובכשרון, עד שנדמה היה לצופה כי לפניו תמונה מוגדלת של אחד מאמני הולאנד או בלגיה. כמה אנשים, שונים מאתנו במראה פניהם ובתלבשתם, בני ארץ רחוקה, אך ניכר בהם כי מפשוטי העם הם, מסובים ליד שולחן. אין מלה בפיהם. על הבמה הסתובב ה"צייר" וסיפר כי זה עתה השלים את מלאכת ציור התמונה שלפנינו, על פי האגדה במלך החובב בגדים. אז הופיעו שני עוברי אורח, תרמיליהם על כתפיהם וחזותם כשל נכרים הבאים למקום חדש. הם שאלו לפשר עצבותם של אנשי ה"תמונה", ואלה ענו כי מלכם מכביד עליהם בנטל מסים רבים לקנות לו בגדים חדשים. נתמעטה עבודתם של בעלי המלאכה. אין חשוב במדינה אלא החייט, אז נדברים שני הפוחזים ומחליטים דבר.
הבמאי השכיל לחלק את הבמה לשלושה תאים. בתא האחד אנשי העם, המשמיעים מדי פעם את דעתם על המתהוה על הבמה. בתווך תא קטן ובו מופיע המלך עם נעריו – מלוויו ושריו. ובתא השלישי, מימינו של הצופה, עושים שני הבחורים המשימים עצמם חייטים, את מלאכת תרמיתם.
הם הודיעו למלך כי יש בידם לתפור לו בגדים אשר כמוהם לא נעשו עדיין, ותכונה מיוחדת להם: החכם יראם והטפש לא יראם, בעזרת הבגדים האלה יוכל המלך להיוכח על נקלה מי חכם בשריו ומי טיפש ואינו ראוי לתפקידו. המלך נותן להם את החדר והם יושבים שם, טרודים מאוד, גוזרים, מודדים, תופרים וכל זה באויר, בלי אריג, בלי בד, בלי חוטים.
ובכן, הלא תזכרו, בא שר אחד של המלך ובא שר שני, ושניהם אינם רואים מאומה, החייטים צועקים אל זה: "הזהר, דרכת על השרוול" ולזה: "על המעיל עלית". השרים מוכי תמהון. נבוכים מאוד. אך עושים שקר בנפשם מחרדתם על כבודם ואומרים "רואים אנחנו".
המלך בא. נכנס לפנים הבמה. אנחנו איננו רואים אותו. אנו רק יודעים כי שם "מלבישים" אותו. והוא יוצא – בתחתונים ובגופיה. מסכן מאוד, רועד מבולבל, פניו מטופשים, אינו יודע מה יעשה בידיו וברגליו. והשרים הולכים אחריו ומשבחים את בגדיו החדשים אשר אין כמותם.
אז נפתח אשנב קטן, בקומה שניה, וילד שואל בקול רך מתפנק: "מדוע המלך רק בתחתונים?". משתדלים להשתיק אותו, לכנותו בשם טיפש, אך לבסוף בושים כולם על סכלותם הם, כי נלכדו במרמה. והמלך מיטיב דרכו. הוא נוכח כי לא הבגדים עיקר, וכי אין אדם צריך לחזור כתוכי על דברי אחרים ולשים עצמו חכם יותר ממה שהוא באמת.
אני רק סיפור ידוע לכם סיפרתי. אולם כדאי לראות את ההצגה. אינה דומה שמיעה לראיה. כשאנו קוראים סיפור או שיר, אנו מתארים לנו בדמיוננו כל פרט שעליו מסופר: גן, עיר, ארמון, עץ, בית ועוד ועוד. דמיוננו הופך את המלים המתות עולם חי. תיאטרון טוב עוזר לדמיון. הוא מגיש לנו את הסיפור בצורה חיה. החבר גדעון אוקו, במאי ההצגה הזאת, הצליח לקרב אלינו את האגדה של אנדרסן. לכן עקבו ילדי נען (גם המבוגרים) בהצגת הבכורה, בליל-שבת, בענין ובערות אחרי השתלשלות המחזה הקטן. לכן רעם הצחוק כל פעם שנאמר דבר היתול. וגם מאות ילדי גבעת ברנר וחולדה אשר באו להצגה השניה בשבת לפנות ערב, נהנו מאוד.
מטעמי חסכון אין המשק מסכים כי ההצגה תוצג לילדים בכל הארץ. קשה להוציא אנשים מענפי העבודה השונים ולטלטלם. גם העברת התפאורות כרוכה בהוצאות. אולם כדאית היא שעה של קורת רוח מאלפת לילדי ישראל שיטרחו למענה. הח' גדעון אומר כי הגיש את ההצגה כשי חנוכה מאוחר לילדי נען.
יצחק לבנון