1957 - חג בנים - מחזור ...חג בנים - מחזור ה1957 - חג בנים - מחזור הקרא עוד
חזרהעריכה
פרטים (2)
לראשונה מושרת קנטטת הבנים....
חג הקבלה לחברות
ראשית החג הייתה בפתיחת התערוכה של המחזור. ככל שהננו רגילים לתערוכות היפות של בנינו, הננו מתפעלים כל פעם מחדש. התערוכה כללה עבודות רציניות ויפות מכל הסוגים: עבודת עט – חיבורים ומחקרים, עבודות יד – בעץ, במתכת, בקש, ברפיה, בבד – מוצגים שהושקע בהם הרבה חכמת-לב ותבונת-כפיים. ובצד זה – תערוכת הצילומים של החברים החדשים – שלבי התפתחותם החל מבית התינוקות ועד הלום.
לאחר זה התקיימה ארוחה חגיגית משותפת לחתני החג עם בני משפחותיהם, אורחיהם, מורים ומטפלות וכיתת י"ב העולה.
במרכזו של החג עמדה המסיבה שנערכה על הדשא. בחלקה הראשון, לאחר פתיחה מוזיקלית, הופיעו האחים והאחיות של חתני היום במסכת ברכות הכוללת מכל טוב שיכולנו לאחל להם. הקנטטה לחג הבנים שחוברה על ידי דוד זהבי בוצעה יפה להנאתנו הרבה על ידי מקהלת הילדים והחברים והתזמורת בניצוחו של יהודה.
חלקה השני של התכנית כלל את טכס הקבלה. בחלק ה"נאומי" הייתה הפעם רק הופעה אחת, של גלילי א', שדבריו נאמרו על דעת המשק וההורים גם יחד. בדריכות רבה הקשיב הקהל לדבריו שנחצבו מעומק הלב של חבר מהראשונים ואב לבן מתקבל לחברות; הוא דיבר על הזכות הגדולה בהיותנו פטורים מן הצער של הקרע בין אבות ובנים, כאשר הבנים ממשיכים בדרכנו, דרך ש"סיפוק בה וגאון בה וביטחון בה". בהמשך דבריו הוא העביר את הקו המקביל בין התקופות – תקופת יציאת האבות לדרך זו – דלים בנכסים חומריים ועשירים בנכסים רוחניים ומוחזקים ל"משוגעים" הראויים לכבוד – והתקופה הנוכחית, תקופת הצטרפות הבנים לדרך, ובעולם מסביבנו שוררים ציניזם, תלישות עייפות, וזוהי עת ליקויי ערכים ומאורות – "אך כל דור חייב לעמוד במבחן שהועידה לו התקופה". בתוך דבריו שולבו גם דברי אזכרה לחברי המשק – הורי הבנים שנעדרו מתוכנו ולהורי הבנים שלא היו חברי המשק ושאמנם לא שימש המשק לבנים אלה תחליף להורים, שלהם אין תמורה, "אך הפיקדון חיה בידיים נאמנות". לבסוף הוא עמד על המשמעות של הרגע בו הילד מאתמול איננו עוד ילד ומקבל את התואר "חבר" – "תואר של כבוד להיות חברים בבית הזה, בתנועה הזאת, שלובים בחברות עם הורים שנאבקים וממשיכים", והוא סיים את דבריו בקריאה נרגשת: "שאו את התואר הזה בעוז וברמה!"
לאחר דברי גלילי הוקראה הצהרת המשק "דבר נען לבניה המתבגרים" והצהרת התשובה של הבנים, ולתשואות רמות של הקהל התקיים טכס חתימת הבנים על ההצהרה וקיבל השי של המשק ופנקס ההסתדרות. חלק זה של המסיבה הסתיים בדברי דוד כהן ואגדה שסופרה על ידו, ולבסוף בהרמת הכוס לחיי הבנים המתקבלים וכל בית נען.
בחלקה השלישי של המסיבה הייתה הופעת הבנים באופרטה מוסיקלית "המיליון" ששעשעה יפה את הקהל בתוכן הסטירי שבה וכן בביצוע היפה. לאחר המסיבה עבר מרכז השמחה לחדר האכילה, וכאן שותפו הכול – ידיים, רגליים, אקורדיון ופסנתר – במחולות סוערים במשך שעות.
חג הקבלה לחברות
ראשית החג הייתה בפתיחת התערוכה של המחזור. ככל שהננו רגילים לתערוכות היפות של בנינו, הננו מתפעלים כל פעם מחדש. התערוכה כללה עבודות רציניות ויפות מכל הסוגים: עבודת עט – חיבורים ומחקרים, עבודות יד – בעץ, במתכת, בקש, ברפיה, בבד – מוצגים שהושקע בהם הרבה חכמת-לב ותבונת-כפיים. ובצד זה – תערוכת הצילומים של החברים החדשים – שלבי התפתחותם החל מבית התינוקות ועד הלום.
לאחר זה התקיימה ארוחה חגיגית משותפת לחתני החג עם בני משפחותיהם, אורחיהם, מורים ומטפלות וכיתת י"ב העולה.
במרכזו של החג עמדה המסיבה שנערכה על הדשא.
בחלקה הראשון, לאחר פתיחה מוזיקלית, הופיעו האחים והאחיות של חתני היום במסכת ברכות הכוללת מכל טוב שיכולנו לאחל להם.
הקנטטה לחג הבנים שחוברה על ידי דוד זהבי בוצעה יפה להנאתנו הרבה על ידי מקהלת הילדים והחברים והתזמורת בניצוחו של יהודה.
חלקה השני של התכנית כלל את טכס הקבלה. בחלק ה"נאומי" הייתה הפעם רק הופעה אחת, של גלילי א', שדבריו נאמרו על דעת המשק וההורים גם יחד.
בדריכות רבה הקשיב הקהל לדבריו שנחצבו מעומק הלב של חבר מהראשונים ואב לבן מתקבל לחברות; הוא דיבר על הזכות הגדולה בהיותנו פטורים מן הצער של הקרע בין אבות ובנים, כאשר הבנים ממשיכים בדרכנו, דרך ש"סיפוק בה וגאון בה וביטחון בה". בהמשך דבריו הוא העביר את הקו המקביל בין התקופות – תקופת יציאת האבות לדרך זו – דלים בנכסים חומריים ועשירים בנכסים רוחניים ומוחזקים ל"משוגעים" הראויים לכבוד – והתקופה הנוכחית, תקופת הצטרפות הבנים לדרך, ובעולם מסביבנו שוררים ציניזם, תלישות עייפות, וזוהי עת ליקויי ערכים ומאורות – "אך כל דור חייב לעמוד במבחן שהועידה לו התקופה".
בתוך דבריו שולבו גם דברי אזכרה לחברי המשק – הורי הבנים שנעדרו מתוכנו ולהורי הבנים שלא היו חברי המשק ושאמנם לא שימש המשק לבנים אלה תחליף להורים, שלהם אין תמורה, "אך הפיקדון חיה בידיים נאמנות".
לבסוף הוא עמד על המשמעות של הרגע בו הילד מאתמול איננו עוד ילד ומקבל את התואר "חבר" – "תואר של כבוד להיות חברים בבית הזה, בתנועה הזאת, שלובים בחברות עם הורים שנאבקים וממשיכים", והוא סיים את דבריו בקריאה נרגשת: "שאו את התואר הזה בעוז וברמה!"
לאחר דברי גלילי הוקראה הצהרת המשק "דבר נען לבניה המתבגרים" והצהרת התשובה של הבנים, ולתשואות רמות של הקהל התקיים טכס חתימת הבנים על ההצהרה וקיבל השי של המשק ופנקס ההסתדרות.
חלק זה של המסיבה הסתיים בדברי דוד כהן ואגדה שסופרה על ידו, ולבסוף בהרמת הכוס לחיי הבנים המתקבלים וכל בית נען.
בחלקה השלישי של המסיבה הייתה הופעת הבנים באופרטה מוסיקלית "המיליון" ששעשעה יפה את הקהל בתוכן הסטירי שבה וכן בביצוע היפה.
לאחר המסיבה עבר מרכז השמחה לחדר האכילה, וכאן שותפו הכול – ידיים, רגליים, אקורדיון ופסנתר – במחולות סוערים במשך שעות.
(מתוך "לחברים", 28 ביוני 1967)