בטא אותו, חזור ובטאהו שוב ושוב, והרגשת כאילו מצטלצל בו צליל פעמונים, ורבי טונים הוא הצליל ומתחלף הקצב.
הנה הצליל רועם בקצב מהיר – בשורה טובה מביא: נען! נען! נען! ילד ראשון נולד לנו – שמחה לכל נען, לא רק לאם ואב, כל החברה תגדלהו. שוב מצלצל הפעמון: נען! נען! נען! חתונה בקיבוץ הצעיר – שמחה, שירה וריקודים. ושוב מצלצל הפעמון בהתרוממות רוח: נען! נען! נען! עלייה חדשה הגיעה – עלייה ב' – ש...ש...ש... אנו יודעים כי לא יהיה להם קל גם אצלנו, לעתים יצטרכו להסתתר בפרדסים...
וכך, בכל שמחה, עליזים ומתרוננים הצלילים – נען! נען! נען! – וממהרים החברים לחדר האוכל כדי להיות יחד בשמחה, וכל אחד מרגיש בחבריו קיר מוצק, בלתי שביר, המחזק אותו מכל הצדדים.
אך גם צליל אחר נשמע לפעמים – לאט-לאט, בעצבות וביגון: נ-ען...נ-ען...נ-ען... מה קרה? איזה אסון התרחש? מת חבר? נהרג? הלב מתכווץ בעצב, כולם מתכנסים בחדר האוכל. המבט מופנה פנימה ברצינות מכבידה, נבלם החיוך. בצעדים כבדים הולכים החברים. בשעת אסון אתה מוכרח לעמוד ישר, לא להתכופף, לא להישבר. והנך יודע ומרגיש כי גם באסון אינך בודד, נסגר ועומד איתן הקיר המגן.
ובימים איומים של סכנות מצלצל הפעמון חזק, מזהירנו בפני התנכלות למפעלנו וקורא לנו לפעולה מידית: נען!...נען!...נען! והחברים רצים במהירות, בחושך, אי-שם נשמע צליל בריח נסגר ברובה – אנשי נען מלוכדים בהגנה על ביתם ועל ארצם.
ושוב מצלצל בעוז, במרי ועקשנות: נ-ע-ן! נ-ע-ן! – "יהודי מארץ ישראל" – נען יוצאת לגולת רפיח.
וכך, תמיד, מצלצלת נען – בשמחה וביגון, בבניין ובמאבק, בשלום ובמלחמה. ואם יש ונדם קול הפעמון, ואם צלילו לעתים אטום – הרי זה חולף חיש מהר, ושוב גואה הצליל. כי לא קרה מקרה שנען לא תענה לכל תביעה שהיא – בשמחה, ביגון, בעוז. תמיד נאמנה לשמה המופלא אשר בחרו בו בימים קשים, שחייבו תשובה לא במילים רמות כי אם במעשים נועזים.
ומי ייתן – ויצלצל לעולם במלוא כל פירושו היפה והיקר – השם נען.
כסניה
(מתוך "לחברים", ערב שמחת תורה תשי"ד, 30 בספטמבר 1953)
נען: שם יפה, שם יקר כל כך.
בטא אותו, חזור ובטאהו שוב ושוב, והרגשת כאילו מצטלצל בו צליל פעמונים, ורבי טונים הוא הצליל ומתחלף הקצב.
הנה הצליל רועם בקצב מהיר – בשורה טובה מביא: נען! נען! נען! ילד ראשון נולד לנו – שמחה לכל נען, לא רק לאם ואב, כל החברה תגדלהו. שוב מצלצל הפעמון: נען! נען! נען! חתונה בקיבוץ הצעיר – שמחה, שירה וריקודים. ושוב מצלצל הפעמון בהתרוממות רוח: נען! נען! נען! עלייה חדשה הגיעה – עלייה ב' – ש...ש...ש... אנו יודעים כי לא יהיה להם קל גם אצלנו, לעתים יצטרכו להסתתר בפרדסים...
וכך, בכל שמחה, עליזים ומתרוננים הצלילים – נען! נען! נען! – וממהרים החברים לחדר האוכל כדי להיות יחד בשמחה, וכל אחד מרגיש בחבריו קיר מוצק, בלתי שביר, המחזק אותו מכל הצדדים.
אך גם צליל אחר נשמע לפעמים – לאט-לאט, בעצבות וביגון: נ-ען...נ-ען...נ-ען... מה קרה? איזה אסון התרחש? מת חבר? נהרג? הלב מתכווץ בעצב, כולם מתכנסים בחדר האוכל. המבט מופנה פנימה ברצינות מכבידה, נבלם החיוך. בצעדים כבדים הולכים החברים. בשעת אסון אתה מוכרח לעמוד ישר, לא להתכופף, לא להישבר. והנך יודע ומרגיש כי גם באסון אינך בודד, נסגר ועומד איתן הקיר המגן.
ובימים איומים של סכנות מצלצל הפעמון חזק, מזהירנו בפני התנכלות למפעלנו וקורא לנו לפעולה מידית: נען!...נען!...נען! והחברים רצים במהירות, בחושך, אי-שם נשמע צליל בריח נסגר ברובה – אנשי נען מלוכדים בהגנה על ביתם ועל ארצם.
ושוב מצלצל בעוז, במרי ועקשנות: נ-ע-ן! נ-ע-ן! – "יהודי מארץ ישראל" – נען יוצאת לגולת רפיח.
וכך, תמיד, מצלצלת נען – בשמחה וביגון, בבניין ובמאבק, בשלום ובמלחמה. ואם יש ונדם קול הפעמון, ואם צלילו לעתים אטום – הרי זה חולף חיש מהר, ושוב גואה הצליל. כי לא קרה מקרה שנען לא תענה לכל תביעה שהיא – בשמחה, ביגון, בעוז. תמיד נאמנה לשמה המופלא אשר בחרו בו בימים קשים, שחייבו תשובה לא במילים רמות כי אם במעשים נועזים.
ומי ייתן – ויצלצל לעולם במלוא כל פירושו היפה והיקר – השם נען.
כסניה
(מתוך "לחברים", ערב שמחת תורה תשי"ד, 30 בספטמבר 1953)